עברית

סין או לאוס?

מיקום: תחת עץ קוקוס, על גדת נהר המקונג, לאוס

מזג אוויר: בריזת בוקר קלה, חמים

סה"כ קילומטרז' מלונדון: 40,670

סטטוס: מסטול ובטל

בסין יש המון סינים והם נכנסים לכל חור. הם קטנים, מרגיזים, נתקעים בשיער ומסתבכים ברגליים.

הם בסך הכל רוצים לחיות טוב – למרות שאין להם ממש כיוון – אבל בדרך הם משמידים לעצמם את התרבות, את הטבע ואת הערכים הפשוטים האלה שצריך, במיוחד כשמחפשים כיוון.

הם מעשנים, יורקים ומחרבנים בכל מקום והכי כייף להם זה לזרוק אשפה לנחל. ובכלל, הם אף פעם לא שוטפים את הידיים אחרי כל אלה. קשה להם מאוד להגיד "תן לי לבדוק את זה" כשאפשר פשוט להגיד "לא!" וחשיבה יצירתית זאת משהו שכדאי להימנע ממנו או שגומרים באיזה צינור עמוק עמוק מתחת הר.

ויש להם גנרלים. גנרלים ערמומיים שמזיזים כלים על המפה ומתכססים במרתפים סודיים איך לכבוש עולם. הם לא אוהבים שזרים נוסעים להם בסבבה בדיקטטוריה שלהם ומסתכלים להם מסביב. כי זרים הם כמובן מרגלים מערביים שמנסים להרעיל את עמם ולספר להם שברוב חלקי העולם לבני אדם מותר להיות חפשיים. לא; אסור לתת לזה לקרות.

אז בגלל שאנחנו רוצים להגיע ממונגוליה ללאוס, אנחנו צריכים לעבור דרך סין. ובשביל לעבור בסין אנחנו צריכים מלווה צמוד, מוסמך ע"י ממשלת ההמונים של סין, שישב לנו ברכב, על הראש, ויגיד לנו לאן מותר לנסוע ולאן אסור. נהדר. הכי כייף לטייל ככה. אנחנו מרגל שנתפס. בנוסף אנחנו מוגבלים בזמן – חייבים להיות בנקודות מסויימות ובזמניים מסוימיים. כן; אכן קטנים ורגיזים שנתקעים ברגליים.

סין פעם היתה מקום נהדר. לפני אלפי שנים בנו שם מקדשים, ארמונות וחומות לתפארת כדי שיהיה למקומיים טוב יותר. אבל כיום המקומות האלה מוקפים בגדרות ובחומות חדשות וגבוהות יותר, שימנעו מהמקומיים להיכנס בלי תשלום מופרך. אבל זה לא כל כך נורא כי המקומיים כבר לא מעוניינים במקדשים ושאר רוחניות כשאפשר ללכת להצטלם בקניון או בקזינו במקום.

אבל עכשיו אנחנו כבר לא בסין. עכשיו אנחנו בלאוס. ובלאוס האנשים נהדרים ובלאוס הכל מותר.

אז אנחנו כמובן עושים הכל: 5 ימים של נהיגת שטח (בוץ!) בג'ונגל. מוצאים אתר ארכיאולוגי מבודד שנשכח כבר 2000 שנה. קמפינג מתחת למפל. 3 ימים טרק לבקר את שבטי ההרים – איזה אנשים נפלאים חיים שם. טיפוס צוקים, רפטינג בנהר, מערות נטיפים חשוכות, המון המון שייק פירות – ועמית שים לב – פנקייקים עם בננה, קוקוס ונוטלה. (ועוד אחד נוסף כזה, ככה, למנצ'יז.)

וגם אין לחץ זמן בלאוס אז אפשר לקום בבוקר, להתמתח מול ההר ולנגן שוב בגיטרה את באך 'אוויר' בדו מז'ור. וכמובן שגם יש זמן לשבת ולכתוב בראש שקט לגיליון המצוין הזה של קיבוץ ברור חיל.

אז אני יושב וכותב. תראו אנשים – העולם יפה. נכון, יש חלקים פחות מרתקים ויש גם מקומות מסריחים ביותר שלא ממש זורמים באנרגיות (כמו בסין). אבל בסוף, אם ממשיכים ולא מוותרים, תמיד יוצאים מהחרא. ואם גם ממשיכים הלאה אז אפילו מגלים לפעמים גן עדן שמסתתר מאחורי הסיבוב. וזה שווה את כל המאמץ והתלאות. בדוק.

יאללה, צאו לטייל.

נעם בן ציון

תמונות, סיפורים ומעללים באתר: www.landroveroverland.co.uk

פורסם ב'קהילתון' ברור חיל בנובמבר 2011
   

*****

קריעת תחת במונגוליה

חברים יקרים, יפה פה העולם ומלא בהרפתקאות. רשימה חלקית ביותר:

-        רפטינג של כמה ימים בין רכסי הרי האלתאי המרוחקים.

-        מצטרפים לקבוצת נוודים ברפובליקת תובה לרעיית בקר, רכיבת ירח ושירים וניגונים מסורתיים.

-        פוגשים באגם בייקל את עמית, האח ההרפתקאן הזללן, ויוצאים לשבועיים הזויים של שחייה באגם העמוק בעולם, טרקים בערבות ונהיגת שטח ספונטנית לחפש מעברי הרים מושלגים. 

אבל עכשיו בואו נדבר קצת על מונגוליה. מונגוליה זה המקום היחיד בעולם שבו תפתחו תתחת אך גם תהנו מזה מאוד. איך ולמה? שבו והקשיבו נא.

נתחיל ממה שבאמת הכי חשוב – מזון.

בתפריט סטנדרטי במונגוליה תמצאו את אותה המנה לכל ארוחה ביום: כבשה זקנה ובלה מבושלת היטב בחלב שמנוני ומלוח. מבושלת כי אין דרך אחרת לבלוע את היצור האומלל הזה ששוחה לכם בצלחת וחלב שמנוני ומלוח כי תבלינים ושמנת אלה רכיבי מזון שאפילו אחרי 2000 שנה לא הצליחו לעבור את ביקורת הגבולות בסין. למשקיעים, לחפרנים או לברי המזל יש סיכוי למצוא תוספת למנה: שכבת שומן מטוגנת עם קמח עצמות. מעורר תאבון. תביאו איתכם אוכל, בקיצור.

יאללה שבענו, בואו נטייל קצת.

הכביש הראשי (והיחידי) במונגוליה נראה כמו הוואדי שבקיבוץ אחרי סדרה של רעידות אדמה, סופות שלגים ורייס טנקים אכזרי אז תחברו את העצמות חזק אחת לשנייה, קחו חלקי חילוף, שאו תפילה לאלוהי הלאנד רובר ותתכוננו למסע ארוך במיוחד.

תארזו כל מכשיר ניווט אפשרי: ג'י פי אס, מפות, מצפן ואם יש אז גם יונת דואר. אין את מי לשאול בדרך, אלה אם כן תלמדו איך לתקשר עם היאקים, סוסי הפרא והגמלים שמכרסמים עשב מסביב (שזה עדין יותר מעשי מלתקשר עם המקומיים).

כן, המקומיים. טוב, אז בואו נישאר בגבולות הפוליטקלי קורקט כדי שאף אחד חלילה לא יעלב ורק נגיד שהמונגולים הם, בצורה הפשוטה ביותר, העם הכי מפגר בעולם. שכתחפשו את הדרך הם יתנו כיוון הפוך. כשתרצו לקנות משהו הם יבלבלו את המחיר. כשתהיו רעבים הם יתנו לכם לשתות וכשתהיו צמאים תקבלו חלב סוסות חמוץ עם קרום. מרווה ממש.

כמחצית מתשבי המדינה הזאת עדין מקיימים חיי נדודים מסורתיים, גרים באוהלים עגולים ורועים את צאנם לנחת. פעם היו פה דיבורים על הכנסת אורחים אבל כיום הם הבינו שהרבה יותר סבבה (וריווחי) לשים את האורחים שלהם על גמל, לצלם תמונה ולעשות מזה כסף.

אבל תכלס, אנשים יקרים, כמו שרמזתי בפתיחה, כל קריעת התחת הזאת שווה ביותר. מונגוליה היא חלק מחבל הארץ המדהים והמרתק ביותר שראיתי וחוויתי מימיי. אני לא ממש יודע איך להסביר את התופעה – אתם מוזמנים לדבר עם איזה קוסמולוג, ניואייג' גורו או כל מחבק עצים אחר - אבל הטבע מסביב מייצר אנרגיה בעוצמות אדירות.

אני יכול לכתוב לכם, לשיר או לרקוד אבל תכלס תצטרכו להגיע לכאן כדי להבין את העניין לעומק. צאו אל גבעות פראיות, הרים קפואים, הרי געש מימי קדם, אגמים וולקנים, מדבריות יבשות וערבות מרוחקות. שבו תחת הכוכבים, הקשיבו לרוח, תרגישו איך הכדור מסתובב. תרגישו שייכים לעולם, לאדמה ולשמיים. יותר מזה, תרגישו חלק מכל מה שקורה וקרה. חלק מהגלקסייה והיקום. וזה אפילו בסחי. פתיחת תחת בהחלט, אבל כזאת ששווה כל רגע.

עוד תמונות וסיפורים באתר שלנו: www.landroveroverland.co.uk     

פורסם ב'קהילתון' ברור חיל באוקטובר 2011

 

 

****

הדרך לסיביריה, במספרים

28 שעות: זמן כולל להעמסת הרכב על סירה סובייטית ישנה, הפלגה בים השחור מתורכיה לרוסיה, ותהליך ביקורת הדרכונים בעיירת הנמל 'סוצ'י'.

21,830 ק"מ מלונדון.

71 עקיצות יתושים ברגלים, 3 בתוך האוזן, 12 בתחת.

שבוע: לחצות את מדבריות אסטרחן, שפלת נהר הוולגה ואורל.

46 מעלות: לא טוב למוח, לא טוב לדם ובטח שלא טוב לבירה

9 ימים בקזחסטן, 5000 ק"מ, המון כלום, 7 בני אנוש לצד הדרך, 80 גמלים דו דבדשתיים, 2 צמיגים מפונצ'רים, גלגל אחד מפוצץ, בטרייה אחת ריקה ושני מפגרים תקועים בשממה.

0.00000000001 ל 1: ההסתברות שזוג אנגלים פנסיונרים יצוצו פתאום (רבק, מה לקח לכם יומיים?!) ויחלצו אותנו.

חלאס מספרים, הנה סיפור קצר.

לילה, חצות, גשם כבד, שבוע בדרכים. עייפים מאוד, חיפשנו מקום לחנות אז נכנסנו ליער – הגיוני בימיינו אלה. היה חשוך, היה מעט בלבול, מעט אגו גברי ובעיקר המון בוץ. אז כמובן שמיד שקענו.

אתם עכשיו בטח חושבים על מישהו ששקע בוואדי אז תעשו טובה ותעיפו את המחשבה הזאת מהראש כי אני מדבר כאן על שקיעה רצינית. גובה דלת, 4 צמיגים שקבורים לגמרי בבוץ דבק הזה, אין מצב לצאת מפה.

מקומיים שהיו באזור מיד הגיעו עם גרזנים ואטי חפירה (***איך מאייתים את זה???), קפצו לבוץ והתחילו לחפור. (אין לי מושג מה הם עשו באמצע היער, בחצות, עם גרזנים ואטים. תכלס לא ממש היה אכפת לי באותו הרגע, רק שימשיכו לחפור). לבסוף הם התייאשו, הוציאו בקבוקי וודקה ופצחו בריקוד ומחול לכבודנו. דווקא היה ערב די מהנה.

למחרת בבוקר, אחרי שטרקטור הוציא אותנו, הוזמנו לכפר של המחלצים שלנו. אחת המשפחות אירחה אותנו, אירוח כיד המלך. זללנו בשר, שתינו וודקה, שרנו גיבעתרון ברוסית וניגנו באקורדיון וכינור.

הם לקחו אותנו למעיינות החמים שביער ממול (יער אחר, לא ההוא עם הבוץ דבק), עשו לנו סיבוב בכפר ולבסוף פינקו אותנו ב'בניה' מסורתית.

אני לא ידעתי, אז הנה, שתדעו גם אתם: 'בניה' זה בעצם סאונה. החברים הסלבים שלנו הם למעשה וויקינגים לשעבר שעדין נהנים ממורשת ההזעה הרטובה. ה'בניה' ממוקמת בתוך מבנה עץ כבד ומבודד שמחולק ל3 חלקים: הלאונג', חדר הרחיצה וחדר ההזעה.

ככה זה עובד: כמו בכל תרבות אחרת, הגברים ראשונים. קודם נכנסים ללאונג' להתפשט (כן, ביליתי 3 שעות עם חבורת גברים רוסים גדולים, ערומים ומיוזעים), משם ממשיכים לחדר הרחיצה כדי למלא כדים במים קפואים ולבסוף נכנסים לחדר ההזעה.

בחדר ההזעה בוערים גחלים על אבנים. כששופכים מים על האבנים נוצרים המון אדים. בוער בעור, קשה לנשום והטמפרטורה עולה לאזור ה 110 מעלות אבל אז מתחיל האקשן. כל אחד נשכב בתורו על הגב, נושם עמוק והשאר מתחילים להצליף בו עם ענפים רטובים. ממש לפני שמתעלפים, יוצאים לחדר הרחיצה ושופכים את כדי המים הקפואים על הגוף.

זה נשמע מעט סדיסטי ודי חולני, וזה אכן כך. אבל אנשים – זה מזכך. זה מטהר. זה מנקה, מרגיע ומפנק וזה מביא שינה עמוקה ומתוקה. ואני אוהב שינה עמוקה ומתוקה ולכן 'בניה' זה טוב.      

נשארנו אצל מחלצינו, מצליפינו וחברינו החדשים 3 ימים. היה טוב. נרשם ודווח: דברים טובים יוצאים מלשקוע בבוץ.

*

בהמשך המסע שלנו למעמקי סיביריה זכינו ליחס דומה: בכל מקום מקומיים אירחו אותנו, האכילו אותנו ופינקו 

אותנו. אנשים יקרים יש שם בסיביריה, כאלה שמזכירים שוב שיש עדין תרבות אירוח בעולם. תודה.

עוד סיפורים ותמונות באתר: www.landroveroverland.co.uk

פורסם ב'קהילתון' ברור חיל באוגוסט 2011

****

אני לא בטוח אם כבר סיפרתי בפורום הזה שבימים אלו ממש אנחנו מתארגנים לצאת למסע מסביב לעולם. התכנית היא די פשוטה: לקחת רכב שטח, ציוד ואוכל ולנסוע מזרחה. מכוון שאנחנו עדין בשלבי ההכנות אני יכול בעיקר לספר לכם על בירוקרטיה, בעיות מכניות, בעיות תקציביות וקשיים בהפקה אבל זה לא ממש יעודד אתכם לקרוא וזה גם משעמם לאללה. במקום זה, הנה לכם רשימה של הדברים הטובים שכבר קרו בעקבות המסע.

10 דברים טובים שקרו לאחרונה בעקבות/לקראת המסע

לראשונה זה זמן רב המוח שלי הצליח להזיז את התחת שלי. זאת התחלה טובה.

מסקנה מספר 1: אני עדין לא זקן מידי כדי לצאת להרפתקאה רצינית וכבר לא צעיר מספיק כדי לשים זין על עבודה וקריירה.

החלטה מספר 7: לצאת להרפתקאה.

לראשונה זה זמן רב למדי שהשמש יצאה לשעתיים.

מסקנה מספר 15: לנסוע מסביב לעולם עם רכב שטח זה הרבה יותר מעניין מאשר לטוס ישר והרבה פחות כואב בישבן מאשר להקיף את העולם על אופנוע.

חיפשנו את הרכב המתאים ומצאנו לאנדרובר דיסקברי. לא רק בגלל התירוצים הרגילים (פרקטי, אמין, בטוח) אלה בעיקר בגלל האיכות של הרמקולים והאקוסטיקה ברכב.

איכשהו, המנכ"ל המחוזי של לאנדרובר הסכים שהרעיון להקיף את העולם עם דיסקברי נשמע מספיק הזוי כדי לתת לנו חסות. בחבילה: טיפולים וחלקי חילוף חינם, עזרה בתמיכה וקשרים בכל העולם.   

אז כן, אנחנו יוצאים לשנה-שנתיים לטיול מסביב לעולם. למקרה שזה לא היה ברור עד עכשיו.

מחפשים מסלול: מחקר מסובך וממושך מעלה שניתן תאורטית להמנע מדרישות הויזה של הרוסים ומהאפטיות הפושעת של הסינים אם מצליחים למצוא את הנתיב שבין אוזבקיסטן לקזחסטאן בלי למות בדרך. והנה משהו שרציתי להגיד כבר הרבה זמן בהזדמנות הראויה ביותר: (כל מי שהיא סבתא של מישהו שאני מכיר – נא לדלג לשורה הבאה עכשיו) הסינים מבחינתי יכולים ללכת להזדיין עם כל הקטע שלהם של להיות עם צהוב נחות ומעצבן.

הציטוט המובחר: "משום מה אני לא מופתע יותר מהשגעונות שלך. תתקשר כשימאס לך לטייל ונארגן לך איזשהו ג'וב אחר בחברה". – הבוס שלי, מיד אחרי שמסרתי את התפטרותי.

בשנה הקרובה אנחנו ככל הנראה נבצע את המעשים הבאים: טיפוסי הרים באלפים, טרק סוסים במונגוליה, שייט קיאקים לאורך נהר המקונג, טיול ג'יפים בתורכיה, צלילות בבורנאו, טרקים בניו זילנד, ג'אם חליל ונבל ביפן, קורס בישול במלזיה, מדיטציות על ההימליה והרבה סאטלות בכל חוף טרופי נידח שיקרה בדרכנו. תקנאו או שתצטרפו. פרטים בהמשך.

והנה ההמשך: כל מי שירצה להצטרף מוזמן. תבחרו יעד, תודיעו מראש ויאאלה בואו. תביאו אוהל ושקי שינה וכלי נגינה ומנצ'יז. וחומוס. – והנה עכשיו חצי מסטלני ברור חיל יטענו בפני שחומוס זה מנצ'יז. נודניקים, אבל צודקים. רק אזהרה חמורה: מי שבא עם הפלייסטישן פיפ"א מקבל בעיטה איפה שנגמר עמוד השדרה. 

מי שישלם את המשכנתא שלנו כשאנחנו נסתובב בעולם תהיה דיירת נחמדה אחת שאפילו תטפל לנו בגינה.

עוד חדשות טובות: יותר זול להטיס את האמא הנודניקית שלי לפגוש אותי בתורכיה מאשר באנגליה. ועם רכב שטח איתי אני גם יכול לברוח לה מתי שבא לי. (סתם, אמא!)

החלטה מספר 48: לצאת באמצע אפריל, בעיקר כדי לעוף מפה לפני שהחתונה של הנסיך נהיית דביקה מידי וגם בגלל שכדאי לסיים את סיביר ולהתחיל לנוע דרומה לפני החורף.

גנשה החתולה תעבור לגור אצל הדודים באמריקה, שזה הדבר הכי סבבה שכל חתול יכול לבקש.

עוד כמה דברים טובים שיצאו מאנגליה: אני יכול לטייל בעולם עם דרכון בריטי ולשלם בפאונדים. ובירה.

יש לנו גם אתר עם המסלול – אמנם באנגלית, אבל קל מאוד להבין (אני כתבתי). יהיו גם בלוג, תמונות וסיפורים. הנה הכתובת –  תכנסו יא בטלנים: www.landroveroverland.co.uk .

זהו בינתיים, במדור הבא נפרדים מאנגליה. תהיה מסיבה גדולה. עד אז, ביי.

פורסם ב'קהילתון' ברור חיל במארס 2011